החלטה בתיק ע"פ 8927/12

1.       מונחת לפניי בקשה להורות על עיכוב ביצועו של גזר הדין שניתן ביום 19.11.12 על ידי כב' השופט י' אברהם בבית המשפט המחוזי נצרת בת"פ 69/09.

2.       בינואר 2009 הוגש כתב אישום כנגד המבקש. על פי המתואר, בסוף שנת 2008 קשר המבקש קשר עם שלושה אחרים לשם ייבוא סמים מלבנון לישראל. ביום 9.1.09 נסעו המבקש ושניים מחבריו לקשר לאזור מטולה ומשם צעד המבקש לבדו לכיוון גדר הגבול. בסמוך לשעה 17:30 נזרקו מצידו הלבנוני של הגבול 3 חבילות אשר הכילו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1014.88 גרם וכן 2000.78 גרם הרואין. המבקש אסף את החבילות, הסליקן במקום סמוך וצעד לכיוון נקודת המפגש בה חבר לשני שותפיו. בדרכם מנקודת המפגש לכיוון קריית שמונה נעצרו השלושה. בגין מעשיו יוחסה למבקש עבירת ייבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973; עבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודה; עבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; ועבירת הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961. בהכרעת הדין מיום 13.6.2012 שנתן בית המשפט המחוזי בנצרת הורשע המבקש בכל האישומים נגדו, וביום 19.11.2012 נגזר דינו. על הנאשם הוטלו העונשים הבאים: מאסר בפועל ל-5 שנים (בניכוי 388 ימים בהם שהה במעצר); 15 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים; 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מסוג עוון לפי הפקודה; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ו/או עבירה של הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע; פסילת רשיון נהיגה למשך 18 חודשים מיום שחרורו; קנס בסך 10,000 ש"ח. לבקשת בא כוח המבקש ובהסכמת המדינה לנוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, עוכב ביצוע גזר הדין עד ליום 16.12.12, היום בו התקיים לפניי הדיון. בהחלטתי מיום זה נקבע כי עיכוב הביצוע יעמוד בעינו עד למתן החלטה אחרת.

3.       המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית משפט זה ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק דין בערעור. הנימוק העיקרי אותו הדגיש הסנגור בדבריו מצוי בסיכויים הגבוהים לקבלת הערעור, לשיטתו. בא כוח המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא בהרשיעו את מרשו הואיל ולא הצליחה התביעה לשלול, מעבר לכל ספק סביר, את קו ההגנה שנטען במשפט. על פי קו זה, המבקש, אשר עובר לעסקה שימש מודיע משטרתי, ביצע גם את המיוחס לו בכתב האישום כחלק מתפקידו כמודיע. לדברי הסנגור, גרסה זו נתמכת בעובדה כי המבקש עמד בקשר עם המפעיל שלו (להלן: אבי) לגבי העסקה המתוכננת בימים שקדמו לביצועה. יתרה מזאת, אף בסמוך לביצוע העסקה, בהיות המבקש מצוי בסמוך לגדר המערכת קיימו המבקש ואבי שיחה בת 7 דקות אשר על קיומה אין חולק. לטענת ההגנה, הדרך ההגיונית להסביר דפוס פעולה זה מחייבת את ההנחה כי המבקש ביצע את המעשים בשליחות המשטרה, או לפחות בהיותו סבור כי כך הוא עושה. אם יתקבל טיעון זה סבור בא כוחו כי יהיה בכך כדי לזכות את מרשו או לפחות להכניסו לגדרי סייג טעות במצב דברים. בנוסף לשאלת סיכויי הערעור, טען הסנגור כי נסיבות המקרה מקיימות את המבחנים הנוספים שנקבעו בפסיקה ובהם תקופת מאסר שאיננה ארוכה במיוחד - לנוכח התקופה שהיה במעצר במסגרת התיק בטרם שוחרר - והתנהגותו התקינה של המבקש במהלך המשפט. עוד הזכיר בא כוח המבקש את נסיבותיו האישיות של מרשו ובכללן מחלתה של אמו, נישואיו הטריים וביתו שנולדה לו זה לא מכבר.

          בא כוח המדינה טען בדבריו כי יש לדחות את הבקשה. לעמדתו, סיכויי הערעור אינם גבוהים הואיל וטיעוני ההגנה נבחנו היטב בערכאה קמא ונדחו על ידה מעבר לכל ספק סביר. דחיית טיעוני ההגנה נסמכה בעיקרה על קביעות מהימנות, עובדה שיש בה לפגוע בסיכויי הערעור. עוד הדגיש בא כוח המדינה כי אין מדובר בתקופת מאסר קצרה וכי מדובר במבקש שלו עבר פלילי לא מבוטל הכולל ריצוי עונש מאסר בעבירות סמים ולחובתו הרשעות נוספות בעבירות זיוף, מרמה ועבירות נשק.

4.        לאחר עיון בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית משפט קמא באתי לכלל מסקנה כי לאור ההלכות שנפסקו בשאלה זו (וראו ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל, פ''ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ)) אין מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש. הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נשען כאמור בעיקרו על הטענה כי הפעולות שביצע במסגרת עסקת הסמים נעשו כולן במסגרת תפקידו כמקור משטרתי ולתכלית הבאת המעורבים האחרים בפרשה לדין. לדבריו, הפעולות שביצע במסגרת הקשר לעסקת הסמים נעשו על פי ההוראות שניתנו לו ובתיאום מלא עם אבי.

           קו הגנה זה נדחה על ידי בית המשפט קמא. בניגוד לטענת הסנגור, דחיית גרסתו של המבקש לא התבססה אך ורק על דיווחיו וגרסתו של אבי, כי אם גם על קשיים, סתירות ושקרים בגרסאות שמסר המבקש עצמו וכדברי בית המשפט (מפי כב' השופט י' אברהם): "מניתוח הראיות וסקירת הסתירות הנ"ל עולה כי אין ספק, כי אכן הנאשם לא דבק באמירת האמת. הוא אף הודה כי בחקירתו עת נחקר על ידי יורם שיקר..." (עמוד 135 להכרעת הדין). באשר לשקילת גרסתו-גרסאותיו של המבקש מול זו של אבי נאמר כי "אין ספק גם, כי נתגלעו סתירות מהותיות, בין עדותו שלו, לעדותו של אבי. פעמים רבות הוא [הנאשם] התקשה לתת תשובות משכנעות על שאלות קשות והשיב כי אינו זוכר (כפי שיפורט להלן) ועל כן איני נותן אמון בגרסת הנאשם". לעומת גרסתו מלאת הקשיים של המבקש, קבע בית המשפט כי "עדותו של אבי מהימנה, קוהרנטית ומגובה במסמכים שהוזנו בזמן אמת" (עמוד 147 להכרעת הדין). באשר לשיחה בת 7 הדקות שהתקיימה בין המבקש לאבי בסמוך לקבלת חבילות הסמים קבע בית המשפט כי בשיחה זו הורה אבי למבקש לעזוב את המקום הואיל ואין לו כל כיסוי משטרתי. קביעה זו נסמכה הן על גרסתו של אבי שנמצאה עדיפה על זו של המבקש והן על מזכר שכתב שוטר אחר (ראו עמודים 139 - 140 להכרעת הדין). גם במקומות אחרים נמצאו דברי הנאשם כעומדים בסתירה לדברים אחרים שמסר, לעדותו של אבי, למזכרים ודוחו"ת משטרתיים, לרישומי פלט שיחות ולהסרטה של האירוע.

           עיון בהכרעת הדין מלמדת אם כן כי בית המשפט קמא השתכנע שאמנם מדובר במודיע משטרתי, אולם כזה שסרח ופעל בניגוד מפורש להוראות הממונים עליו תוך ניצול יתרונו כמקור משטרתי לשם ביצוע עבירות הסמים בהן הורשע. ערעורו של המבקש נסמך על תקיפת קביעות מהימנות של בית המשפט קמא. לאור זאת, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, סיכויי הערעור אינם גבוהים דים כדי להטות את הכף לעיכוב המאסר וזאת לנוכח הכלל שאין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים וקביעות מעין אלו וכן שיקולים רלוונטיים נוספים על פי עניין שוורץ כפי שיובהר.

           כאמור, ערעורו של המבקש הוגש הן כנגד ההרשעה עצמה והן כנגד גזר הדין. בעניין שוורץ נקבע כי אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשת עיכוב ביצועו של עונש מאסר הוא שאלת אורך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש. ככל שתקופת המאסר שנותרה לריצוי קצרה יותר, כך תיבחן הבקשה באור חיובי יותר. הרציונל העומד מאחורי מאזן זה הינו כי אם לא יעוכב עונש מאסר קצר ובערעור גופו תחליט ערכאת הערעור על ביטול רכיב המאסר בפועל או קיצורו באופן המאפשר את המרתו לעבודות שירות - הרי שהתוצאה תהיה כי מבחינה מעשית הערעור מתייתר. מהצד האחר, ככל שתקופת המאסר ארוכה יותר טיעון זה מאבד מכוחו. המשותף לשני המצבים המתוארים הוא "האינטרס הנעוץ באכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי" (עניין שוורץ, עמוד 259). לעיתים, השיקול של שמיעת הערעור בעוד הנאשם  משוחרר גובר ולעיתים גובר הצורך באי עיכוב עונש המאסר עד לשמיעת הערעור. זאת בשל שיקול נוסף והוא "החשש לפגיעה בביטחון הציבור אם ישוחרר המורשע במהלך תקופת הערעור" (שם).

           על המבקש בענייננו נגזרו 5 שנות מאסר בפועל. מדובר בעונש מאסר שאיננו קצר. גם בניכוי ימי המעצר נותרת למבקש תקופת מאסר בת למעלה מ-3 שנים. בגזר הדין הדגיש בית המשפט קמא כי החליט להקל משמעותית בעונשו של המבקש ביחס לעונשים שנגזרו על שני מעורבים אחרים באירוע - 8 שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים. בנימוקיו התייחס בית המשפט לכך ש"הנאשם שימש כגורם משמעותי ומהותי בחוליה שנועדה להוציא אל הפועל את עסקת יבוא הסם מלבנון לישראל" אך קבע כי "אחריותו של הנאשם, הגם שיש להתייחס אליה בחומרה המתאימה, איננה באותה דרגת חומרה כשל שותפיו הנ"ל" (עמוד 165 לגזר הדין). כמו כן שקל בית המשפט את עברו הפלילי של המבקש, הכבד פחות מזה של שותפיו, והתחשב אף בנסיבותיו האישיות - הן אלו המשפחתיות והן אלו הנוגעות לעברו כמי ששיתף פעולה עם משטרת ישראל. ושוב, מבלי לקבוע מסמרות בסיכויי הערעור על גזר הדין, נדמה כי המאזן הכולל תומך בדחיית בקשת העיכוב. להשלמת התמונה, יצויין כי הוגש כתב אישום לבית משפט השלום כנגד המבקש בגין הפרת תנאי שחרור שנקבעו לגביו.

5.        הבקשה נדחית.

           המבקש יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 1.1.2013 בשעה 9:00. התנאים בהם שוחרר המבקש בהחלטת עיכוב הביצוע מיום 19.11.2012 יעמדו בעינם עד להתייצבותו.

           יש לתת עדיפות מסויימת לשמיעת ערעורו של המבקש גם בהתחשב באילוצי היומן.

           ניתנה היום, י"א בטבת התשע"ג (24.12.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    נכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: